מסע אל העבר

בעקבות ההמלצה החמה של אחד מחברי הפורום (סליחה עידן) קניתי את Mark of the Ninja במכירה של סטים לפני שבוע (בטח רק כדי לגלות עוד שנה שהוא מוצע בלי DRM ב-Humble Bundle או ב-GOG, כמו שקורה עם כל שאר המשחקים שקניתי בסטים).
זה משחק התגנבות דו מימדי, שרוצה להיות באטמן: ארקהם אסיילום או היטמן שיהיה גדול. לדעתי הוא לא ממש מצליח בזה, אבל בכל זאת הוא משחק טוב מאוד בפני עצמו.
למארק הנינג'ה קרו כל מיני דברים רעים (על כך עוד טיפה בהמשך) ולכן הוא מסתובב בעולם ומתנקש בשומרים שונים עד שיגיע ליציאה מהשלב. המשחק מכוון לסגנון משחק התנגנבותי בצורה טובה - מארק נשאר בלתי נראה לעיני השומרים כל עוד לא מואר עליו אור ישיר, ניתן לראות את הקולות שמארק או האויבים משמיעים ע'י רמזים חזותיים על המסך ואם מארק מתגלה או עושה יותר מדי רעש המשחק גם יראה איזה איזור השומר חוקר ולאן מופנה המבט שלו. מארק לא מצויד בארסנל של צבא אלא מסתפק בחרב שמעולה לחיסול אויבים ב-stealth kill (מתבצע ע'י QTE קטן שדורש ללחוץ על שני כפתורים לפי כיוון ההתקפה בתוך כמה שניות) ומספר גאדג'טים שמתחלקים בין אמצעי הסחה כמו עשן שמסתיר את האור או זיקוקים שמושכים את תשומת לב האויבים למלכודות שיטפלו באויבים באלגנטיות יותר או פחות.
בעיקרון ההעדפה היא לחסל את האויבים בשקט אבל המשחק לא מעניש אותך יותר מדי אם התגלית, זה רק עושה את החיים קצת יותר מסובכים. אפשר להרוג שומר עירני רק כשהוא המום, כלומר מארק יצטרך לבעוט בו קצת, מה שיעשה הרבה רעש ויתן לשומר הזדמנות להפעיל אזעקה (וגם אז, בהנחה שנשארת בחיים, העונש יהיה רק בנקודות). חוץ מזה יש אפשרות לגוון קצת בסוג המשחק, זה נעשה ע'י תלבושות שונות שפותחים עם השלמה של משימות הבונוס. כל תלבושות נותנת בונוס מסוים שעונש בצידו, למשל תלבושת ההתגנבות שמאפשרת לרוץ בלי לעשות רעש אבל מבטלת את החרב - ואז ניתן לסיים שלבים רק בהתחמקות מאויבים בלי להרוג אותם, או תלבושת הטרור שגורמת לאויבים להכנס לפניקה כשהם רואים שומרים מתים (ואז הם מתחילים לירות בפחד לכל עבר ולא שמים לב למי שמתגנב מאחוריהם) אבל מבטלת את היכולת לעצור את הזמן בזמן שמכוונים חצים.
יש עוד כל מיני דברים נחמדים כמו זה שהאיזורים הגלויים במשחק תלויים בנקודת המבט של מארק, ככה שלמרות שהשלב הוא די מימדי מארק לא יכול לראות אם יש אנשים בקומה מעליו עד שהוא לא מציץ (אבל הוא כן יוכל לשמוע אותם אם הם צועדים לו מעל הראש). גם העיצוב, האומנתי ושל בניית השלבים, נחמד מאוד. הפסקול חביב אבל לא השאיר רושם מיוחד אצלי.

אז למה לדעתי מארק הנינג'ה לא מצליח להיות משחק טוב באמת? כי למרות המשחקיות המלוטשת והכיפית, הוא סובל מתסמונת Trine. כלומר היה להם רעיון טוב וביצעו אותו בצורה טובה, ואז שבועיים לפני שהמשחק יצא לשוק גילו שאין להם עלילה, כתבו איזה משהו באמצע הלילה ותקעו כמה cut scenes תואמים בין השלבים.
הסיפור הוא על נינג'ה חסר שם ואישיות שנבחר להיות מגן הכת שלו ולכן מקבל קעקוע שנותן לו כוחות מיוחדים אבל גם בסופו של דבר יגרום לו להשתגע. הוא נלחם במאפיונר רוסי ומפקד השומרים האוסטרלי שלו שהחליטו משום מה שהם לא אוהבים נינג'ות וניסו לחסל את כולם. בנאלי ביותר. היה אפשר לכתוב עלילה אחרת לגמרי עם אותם שלבים בדיוק ואף אחד לא היה שם לב.
הייתי רוצה להראות למפתחים את Stacking של טים שייפר ירום הודו כדוגמה למשחק שלא יוצא מנקודה עלילתית מקורית מדי אבל מצליח לשלב את הנארטיב במשחקיות כך שאחד תורם לשני (אני לא אתחיל לדבר על Thief או באטמן).

בשורה התחתונה, כמשחק מארק הנינג'ה הוא מעניין, כיפי ולא ארוך (בערך 8 שעות). מתאים לכל מי שאוהב משחקי התגנבות, רק אל תצפו לחוויה מרטיטת חושים.

והערה לסבא: אם אתה רוצה לסדר אחרי, אתה יכול להעביר את ההודעה לשרשור דעות על משחקים מודרניים. העדפתי לפתוח כהודעה נפרדת כדי שיקבל קצת תשומת לב ולא יקבר תחת שרשורפלצת.

אחת מחברי הפורום? הפכתי להיות בחורה?

לדעתי זהו משחק ההתגנבות הטוב ביותר שיצא, ואני בקושי סובל משחקי התגנבות. הסיפור גרוע, אבל זה ממש לא חשוב במשחק מהסוג הזה, לדעתי.

ורק 8 שעות? ברצינות? לי זה לקח אולי 15, בהערכה גסה.

סליחה, תיקנתי.

זה בהחלט לא משחק ההתגנבות הטוב ביותר. התשובה היא Thief 2. ובוודאי שהסיפור חשוב, במיוחד אם שמים עליו דגש במשחק עצמו. האנימטורים עשו סרטונים נפלאים אבל אם בסוף העלילה נדושה אז סתם קיבלתי eye candy בלי ערך מוסף. זה לא פוגע במשחקיות המוצלחת אבל לטעמי זה מונע מהמשחק להפוך ליצירה שלמה.

טוב, אולי קיצצתי קצת באורך. האמת שלא גמרתי אותו אחרי 8 שעות, נשאר לי עוד שלב אחד. וזה גם בלי לנסות להשיג את כל ה-achievements והמגילות וכו'.

אז קודם כל-תסיים את השלב האחרון(אתה בטוח שזה בכלל האחרון?), כי הסיום משפר את הסיפור, אולי תופתע לגלות.

נהניתי פחות מ-Thief(הרבה פחות, כי אני גם לא אוהב משחקי FPS) ו-Batman(משחק מצוין, אבל גם שם התייאשתי ולא הגעתי אפילו קרוב לסוף) שהם אולי משחקי התגנבות מורכבים משובחים, אבל אני מעדיף משחק שקל להיכנס אליו ולשחק בו, ושזורם בצורה נהדרת. אני נהנה ממנו הרבה יותר.

Octarine כתב:והערה לסבא: אם אתה רוצה לסדר אחרי, אתה יכול להעביר את ההודעה לשרשור דעות על משחקים מודרניים. העדפתי לפתוח כהודעה נפרדת כדי שיקבל קצת תשומת לב ולא יקבר תחת שרשורפלצת.

לא, סבבה. אני מקבל את השיקול שלך וגם תומך בו.

"תסמונת Trine" זו עלילה מוקרצת? אני דווקא רואה בעצמי חובב עלילות בד"כ, אבל בעיני זה היה עניין שולי מאוד ב-Trine. מה שהפריע לי בו היה חוסר המיצוי שלו. פוטנציאל לא ממומש, ברמת המשחקיות. עלילה היא בונוס רציני, לפעמים היא מה שבונה את המשחק, אבל העדרה הוא לא מה שהורס אותו. לטעמי.

דווקא העלילה ב-MotN מגיעה לסוף סביר, לדעתי. שוב, העלילה עצמה באמת די גרועה, אבל בסוג משחק הזה היא לא חשובה, כמו ש-RG אומר. זה משחק שבנוי סביב המשחקיות שלו, ולא סביב העלילה.

אגב, העלילה של MotN יותר עניינה אותי מהעלילה של Trine(ומהקצת ששיחקתי-גם של Trine 2).

Radioactive Grandpa כתב:מה שהפריע לי בו היה חוסר המיצוי שלו. פוטנציאל לא ממומש, ברמת המשחקיות.

מוכן להרחיב על זה קצת? מה היה חסר לך?

Radioactive Grandpa כתב:עלילה היא בונוס רציני, לפעמים היא מה שבונה את המשחק, אבל העדרה הוא לא מה שהורס אותו. לטעמי.

עלילה טובה חשובה לי במשחקים, אולי כי אני בבסיסי איש של קווסטים. באופן כללי אני נהנה יותר כשמספרים לי סיפור ולא סתם מצפים ממני למעוך כפתורים, ועם זאת אני מסכים שיכולים להיות משחקים נהדרים בלי עלילה. סתם לדוגמה, דום 3 לטעמי משחק משובח למרות שלא התקדמו מימי "יש שדים מהגיהנום, לך יש שוטגאן, בהצלחה." של המשחק הראשון. גם העברתי הרבה שעות על Medieval 2 שהוא משחק שאפשר לסכם ב"זאת אירופה, תהרוג את כולם". ומצד שני, גם במשחקים שמתבססים על נראטיב בלבד אפשר ליפול קשות (מישהו אמר Dear Esther?).
אבל במארק הנינג'ה ניסו להכניס עלילה. יש cut scenes מאוירים להפליא. יש דיבוב לא רע. העיצוב הגרפי של השלבים מושפע ממיקומם בסיפור. אבל זה סיפור בנאלי שמועבר בצורה לא מרגשת, ובדיוק בגלל זה העניין מפריע לי יותר. זה חבל לי, כי הסוף מראה (למרות הטוויסט הצפוי) שהיה פה פוטנציאל לעשות משהו טיפה יותר מתוחכם, אבל לא השקיעו בכיוון הזה.

מה שאמרתי אז. אם יש דבר כזה "סובל מעודף חופש" - אז זה זה. יש שם המון דברים מגניבים שאפשר לעשות היפותטית. בתאכלס, השחקן לא צריך באמת ללמוד לשלוט בדברים האלו וברב המקרים הוא יכול להסתפק בפתרון הכי גס ובנאלי, בלי להרגיש שהוא פיספס משהו חשוב. המשחק מאפשר לשחקן להיות יצירתי, אבל הוא היה גם צריך לדרוש את זה ממנו קצת.

Octarine כתב:אבל במארק הנינג'ה ניסו להכניס עלילה. .....

הבנתי.

אז הנה גם אני שחקתי וסיימתי. ולא יכולתי שלא להשוות את המשחק בכל שניה שנגעתי בו ל-Shank. זה לא היה סתם דחף אינטלקטואלי מכיוון שמדובר באותם יוצרים. זו עובדה שאין בכלל צורך לציין. המשחקים פשוט נראים, נשמעים ומרגישים כמעט אותו דבר למרות שמדובר בסגנונות קצת שונים (וזה די אירוני בעיני ש-Mark of the Ninja הוא למעשה ב"שאנק בחליפת התגנבות אסייתית" ועידן כל-כך לא סבל של שאנק אבל את MotN הילל בתור "משחק האקשן/התגנבות הכי טוב ששיחק בו אי פעם". מבחינתי אגב הוא רחוק מזה מאוד).

אז כבר בזה אפשר לחסוך הרבה מהתיאור. המשחק קולח, הסגנון האומנותי מרשים למדי, הפסקול אכן עובר לידך, והעלילה, גם כן בדיוק כמו ב-Shank, מוצגת בצורה דרמטית כאילו יש לה תוכן, כשלמעשה היא קשקשת מגובבת ומלאת פאתוס וקלישאות. אני מניח שאוקטרין לא שחק ב-Shank, כי שם זה הרבה יותר ברור מאליו שהעלילה, למרות ההצגה המרשימה, ריקה לחלוטין ואין טעם ללכת שולל. ב-MotN זה פחות נראה ככה, ולכן בתור מי ששוב ראה את Shank מסופר הפעם בסגנון אחר, זה ממש לא הפריע לי כי היה ברור לי למה לצפות: אתם תעשו לי קולות רקע שיכניסו אותי לאווירה מרגשת ואני אחסל כמה בחורים רעים.
האמת שזה הפריע לי רק בסצינת הסיום. היא בנויה בצורה ממש חזקה ואמוציונלית (ההתרחשות, החוזי [visual], הפסקול שמתעורר לחיים שם), באופן די מוצלח. בנקודה הזו זה באמת הפריע שהם יוצרים עצמות כל-כך גבוהות בשביל "התפתחות" בנאלית וחסרת עניין. אבל שוב, בתור מי שראה את Shank לנגד עיניו כל הזמן הזה, לא יכולתי להיות מופתע/מאוכזב/מבולבל.

אז לגבי המשחק... אני נהניתי, ולא ממש אותגרתי (וכמו המוטו הקבוע לעת זקנה - אולי בגלל זה...). היה לי קצת חבל שלא היו מספיק הזדמנויות ועידוד רציני יותר לחקור את האפשרויות השונות שהמשחק מאפשר. באותו עניין, היה קשה לי להחליט האם המסר הכפול של המשחק לגבי חיסול אויבים (מעודד אותך להימנע מזה ומעודד אותך לבצע את זה בו-זמנית) הוא אידיוטי לחלוטין, או ממש מתוחכם. כמו במשחקים רבים שאני משחק - עשיתי הרבה בשביל למקסם את הביצועים הרבה מעבר לנדרש, ולמעשה עדיין לא החלטתי בעניין.
בשורה התחתונה, הוא היה מהנה (במיוחד להבעית את האויבים ולנצל את זה). בהחלט לא מתוחכם מדי למרות שהוא מאפשר במקומות רבים חופש תמרון שכמעט גורם לך להרגיש יצירתי. אני חושב שהיה אפשר לעצב את מנגנון הנקודות אחרת באופן שיגביל את השחקן הרבה פחות ויגרום לו לשחק בצורה מעניינת יותר (מן הסתם לא חסרות נקודות נוספות הטעונות שיפור).

אני אגיד לך מה ההבדל המרכזי בין השניים, שבגללו לא סבלתי את Shank וכן את MoTN-שאנק הוא משחק אקשן, ופשוט ה-Input נוראי בעיני-לא "מרגישים" כל פעולה שעושים, וזה קריטי במשחק אקשן.קשה להסביר את זה אם לא משחקים.

אולי זה נשמע מוזר שזו הנקודה המרכזית שהפריעה לי, אבל כבר דיברתי עם כמה וכמה אנשים שזה הפריע להם וממש לא אוהבים את המשחק. למעשה, מתוך עשרות החברים שלי בסטים, שלרבים מהם יש את המשחק - הרוב לא שיחקו בו יותר משעה.

כן, נראה לי שאני מבין על מה אתה מדבר, במיוחד בקטעים שהורגים מישהו מאחור ב"התגנבות". ברוב הקטעים בכל אופן כן "הרגשתי", ואני חושב שזה גם מתגבר ככל שאתה יותר "יודע מה אתה עושה", כלומר לא סתם לוחץ על הכפתורים, יוצר רצפים יפים ומשתמש באמצעים שונים. כשאתה רוקד עם השאטגאן למשל, יש "הרגשה" די חזקה של הפעולה. דווקא האקשן הקולח אצלו עשה אותו מהנה יותר בעיני מ-MotN.